חיים ומוות ביד הלשון

ד"ר יעל טוקצ'ינסקי

פעמים רבות אנחנו עומדים מול דילמה: איך לבשר לחולה דבר זה או אחר?

זוהי בעיה חשובה מאד, הדורשת התייחסות רצינית והשקעת מחשבה.

אני חושבת, שכל אחד יכול להביא דוגמאות הן מהחיים הפרטיים שלו והן מהקליניקה המוכיחים את השפעתם הרבה של המילים שלנו על החולה, על מהלך המחלה שלו, על סיכויי ההצלחה בטיפול שאנחנו מעניקים, על תחזית המחלה – בקיצור, על הכול!

מאחר והדבר נראה ברור דיו, אסתפק בשני מקרים מהקליניקה. מקרים פשוטים, מקרים לא יוצאי דופן, ודוקא משום כך אלה הם מקרים מסמרי שיער.

הגיע אלי זוג מדוכא, מותש וחסר תקווה.

התברר, שלפני שלוש וחצי שנים הבעל פוטר מהעבודה. כל הניסיונות שלו למצוא עבודה חילופית לא הניבו פרי, והאיש היה מתוסכל מאד. בנוסף לבעיות הכלכליות, אליהם נקלעה המשפחה, שרק חודשיים קודם לכן עברה לדירה חדשה (עם משכנתא חדשה, רהיטים חדשים בתשלומים, אוטו חדש בתשלומים ותינוק חדש...), בנוסף לכל זה הבעל גם הרגיש נורא מעצם העובדה שאינו מסוגל לפרנס את משפחתו. הוא לא ישן ימים ולילות, כל יום קרא עיתונים, חיפש באינטרנט והלך לראיונות עבודה.

לבסוף, איזו נשמה טובה רצתה לעזור לזוג והמליצה להם לפנות קוראת בקפה לעצה.

הם הגיעו קוראת בקפה עם שאלה, האם הבעל ימצא עבודה ואיפה, בעצם, צריך לחפש? היא הסתכלה בקפה ואמרה, שלעזאזל העבודה! הבעל הזה בכלל אמור למות תוך שלוש שנים ממחלה סופנית.

איני קוראת בקפה, אין לי מושג איך עושים זאת ובכלל, אם זה עסק כשר. אבל דבר אחד אני  יודעת  בבירור: גם אם כל זה נכון, ככה לא מבשרים בשורות רעות!

לסיפורינו, הזוג חזר הביתה מבוהל ומפוחד. קל להבין, שמרגע זה הם הסתכלו על כל אפצ'י כעל סימן למחלה סופנית. נס גלוי, שכאשר הם הגיעו אלי כעבור שלוש וחצי שנים מהביקור אצל אותה קוראת בקפה, הם עדיין לא סבלו ממחלות סופניות. כנראה שזכות אבות ותורשה בריאה מאד עזרו להם.

הם הביאו שני קלסרים ענקיים מלאי ניירת רפואית למינה. האישה סבלה ממעי רגיש ותסמונת תרום וסתית, שלא היו לה לפני שלוש שנים. הבעל סבל מהפרעות שינה קשות, כיב בקיבה, כיב בתריסריון ותופעות בעור שלא הצליחו לאבחן – גם הוא לא סבל מכל אלה קודם. לדבריו הוא היה בריא כמו שור.

הטיפול שנתתי לשני בני הזוג היה טיפול פוסט-טראומתי והוא עזר יפה מאד. כאשר לפי האיבחון שעשיתי, לא פיטורי הבעל היו למקור הטראומה, אלא הקוראת בקפה.

מקרה נוסף קרה למטופל שסבל מסרטן ריאות. האיש שוחרר מבית החולים הביתה עם תחזית "יחיה עוד חודש, אם יתמזל מזלו – חודש וחצי". קיבל משכחי כאבים ובלון חמצן לדרך.

המשפחה של המטופל התלכדה על מנת להאריך את חייו ולשפר את איכות החיים שנשארו. המטופל אכל אוכל אורגני, קיבל טיפול נטורופתי, הומאופתי וטיפול בדיקור. בנוסף הביאו לו מבולגריה איזו פטריה שאמורה היתה לחולל ניסים. צדיקים בירכו אותו, בבית הכנסת עשו לו "מי שברך..." כל בני המשפחה המורחבת של האיש ביקרה אותו והכניסה המון אופטימיות ושימחה לביתו. הוא לא הרגיש בודד לרגע. הוא רצה לחיות. הוא התחיל להרגיש יותר טוב. הוא כבר לא היה זקוק לחמצן כל הזמן. צבע הפנים שלו השתפר. כולם הכירו בשיפור הכללי, שחל בו.

ואז, ארבעה חודשים לאחר השיחרור, אישתו אמרה: "כשהשתחרר, הוא נראה נורא, וגם הרגיש נורא. אבל היום, כשהוא אפילו קם ולא זקוק לחמצן כל הזמן ומצבו בפרוש משתפר מיום ליום – אולי היום לרופא יש תרופה בשבילו? והוא יבריא לחלוטין!"

בנימה אופטימית זו, האישה קבעה לבעלה תור במרפאת חוץ של בית חולים.

הגיע היום ובאו לבית החולים.

לאחר המתנה בתור, ניכנסו. הרופא התחיל לבדוק את הניירת הרפואית. הוא בחן שוב ושוב ולבסוף אמר:

-          זה באמת אתה? - הוא אימת פרטים.

-          כן, זה אני, - אמר החולה בחיוך.

-          מה?! אתה עדיין חי?! - התפלא הרופא

החולה לא ענה.  פניו נפלו. הברק בעיניו נכבה. פתאום פניו נהיו אפורות. הוא לא אמר יותר מילה.

הוא חזר הביתה אדם אחר.

הוא מת שבועיים מאוחר יותר. הברק לא חזר לעיניו.

 

חיים ומוות ביד הלשון.

 

 

ד"ר יעל טוקצ'ינסקי

קליניקה לרפואה משלימה, נטורופתיה, הומיאופתיה, צמחי מרפא, דיקור וטיפולים אנרגטיים

אתר הבית: www.yaelclinic.co.il