הרוח שבחומר: מנגנון פועלתה של רמדי הומאופתית

כשפותחים דיון על הומאופתיה עולים בד"כ שלוש שאלות – מה זה, האם זה עובד, ואיך לעזעזל זה עובד? השאלה איך התרופות ההומאופתיות הנטולות בעצם כל חומר כימי יכולות להשפיע על האורגניזם ולרפאו, הינה הכי מעניינת ועיקרונית.

למוח ה"מדעי" שלנו קשה לעבור מחסום של "שוק" בפני כל תופעה שלא ניתנת להסבר. דרך החשיבה המקובלת היא שכל סודות החיים חייבים להתבסס על חוקי פיזיקה פשוטים כדי לאפשר הסבר מדעי ומתקבל על הדעת. אולם למדע של היום יש לפחות עקב אכילס אחד – אין ביכולתו לעקוב אחרי מערכת ביולוגית חיה, אחרי האורגניזם ותהליכיו מבלי לפרקם לחלקים ובעצם להשמיד בכך את החיים שבתוכם. – וכידוע: השלם עולה תמיד על סה"כ חלקיו! מה הם ההבדלים שבין המכניזם לבין האורגניזם? האם יש למדע הבחנה ברורה ביניהם?

נעבור כעת לשאלה כיצד פועלת תרופה הומאופתית (רמדי) שאינה מכילה בעצם חומר או מרכיב כימי כלשהו?
כיום אין מודל מדעי המסביר באופן חד-משמעי את מנגנון הפעולה של התרופה ההומיאופתית. בשנים האחרונות נקשר מנגנון הפעולה בביטוי "הזיכרון של המים"
ידוע כי רמדי הומאופתית פועלת רק בזכות ה'דמיון' והיא בגדר אינפורמציה, המעמידה בפני האורגניזם מעין תמונת ראי של מחלתו כדי לגרות את מנגנוני הריפוי הטבועים בו להתמודד עם הבעיה. בשונה לחלוטין מעיקרון הפעולה של תרופה כימית, תרופות הומאופתיות עוברות סידרה של מהולים והן עובדות לא בזכות כוח כימי אלא בזכות דמיונם לתמונת המצב המקיפה. בהיותן מעין "כוח מחלתי מלאכותי", התרופות ההומאופתיות מסוגלות לעורר באורגניזם החולה תגובה יעילה יותר (מאשר המחלה עצמה) ומספקת כדי להתגבר על מחלתו הטבעית. כל רמדי מעבירה מסר מיוחד ע"י שידור תדרים הייחודיים לה וכך היא מגרה ומפעילה את כוחות הריפוי של המטופל כנגד המידע שבתרופה ויחד עם זאת כנגד המחלה הטבעית שדומה לה.

המנה המזערית שהוכנה בתהליך של דילולים וניעורים סדרתיים (הנקרא פוטנטיזציה או דינמיזציה) מהווה מיהול גבוה דיו ורחוק מהחומר המקורי ממנו הופקה. מנה מזערית זו מספקת ואף פוטנטית יותר מבחינת כוח הריפוי שלה מאשר החומר עצמו ממנו עשויה. ככל שתהליך הדילול והניעור ממושך יותר, ההכנה ההומיאופתית בעצם פוטנטית ועוצמתית יותר ויכולה להשפיע על קשת תופעות רחבה יותר ועל רמות רוחניות גבוהות יותר (אשר מהוות בעצם את שורש הבעיה או הקלקול העמוק ביותר), כגון רמת הרצון, רמת האינטלקט והשכל, רמת הרגש. אפשר אף לומר שתרופה הומאופתית מכילה את ה"רוח" של ה"חומר".

לדוגמא, חלב דל-שומן שעבר תהליך הכנה הומיאופתי הינו אחת התרופות לבעיות תזונה לקויה, תשישות, אנמיה, אי סבילות של חלב וכן חוסר חלב באישה מניקה. הוא גם אחת התרופות הבולטות לכאבי ראש אלימים, במיוחד על רקע הורמונלי (כאבי ראש בזמן המחזור, באל-ווסת, בזמן היריון). אך לא רק! אותו חלב דל-שומן כתרופה הומיאופתית בפוטנץ גבוה מתאים גם למצבי דיכאון קשים ביותר עם מחשבות אובדניות, כשמטופל חושב על מוות ללא הפחד, מהרהר על הדרך הקלה ביותר למות, מנבא את שעת מותו ונרתע מלראות אנשים. מעניין -לא?! כיצד חלב יכול להשפיע על רמה רוחנית כה שורשית ועמוקה? זה קורה אך ורק בזכות תהליך המיהול והדינמיזציה בעקבותיו כוח הריפוי של התרופה גדל ואתו יכולת החדירה וההשפעה על רבדים העמוקים ביותר באדם.


נכתב ע"י אירינה רוזן (פוליאקוב), הומאופתית מוסמכת R.C.Hom, חברה רשומה בלשכה למקצועות בריאות משלימים. 050-6764974; 02-6764974; polirina19@gmail.com

תקציר:
ידוע כי רמדי הומאופתית אשר אין בה כמעט שום שריד של חומר מקורי ממנו הופקה פועלת רק בזכות הדמיון והיא בגדר אינפורמציה, המעמידה בפני האורגניזם מעין תמונת ראי של מחלתו. בהיותה מעין "כוח מחלתי מלאכותי", ההכנה ההומאופתית (רמדי) מסוגלת לעורר באורגניזם החולה תגובה יעילה יותר ומספקת כדי להתגבר על מחלתו הטבעית. כל רמדי מעבירה מסר מיוחד ע"י שידור תדרים הייחודיים לה וכך היא מגרה ומפעילה את כוחות הריפוי של המטופל כנגד המידע שבתרופה ויחד עם זאת כנגד המחלה הטבעית שדומה לה. התופעה המאפשרת להבין את מנגנון הפעולה של תרופה ההומאופתית נקראת "זיכרון של המים". ממצאים מדעיים ממקומות שונים בעולם מראים כי המים מושפעים מחומרים שהיו מומסים בהם. לפי הממצאים במים נותרים שינויים מבניים גם לאחר שהתמיסה דוללה פעמים רבות ולא נשאר בה אף מולקולה של החומר המקורי.