החוזה הטיפולי – אתיקה של מטפלים

מאת: אורני זקס – מורה ומטפלת ברפואה טיבטית

זה היה בעת שהייתי חברה בצוות ההקמה של "עמותת העל" למקצועות הרפואה המשלימה/אלטרנטיבית/הוליסטית/עממית בישראל.אפילו שם קבוע עוד לא היה לה.
אחד הפרוייקטים הראשונים שניסינו להפעיל, עוד לפני המאבק על חוק הדיקור, היה לכתוב נוסח של חוזה טיפולי.
משהו שיגדיר את היחסים בין מטפל למטופל, זכויות וחובות הגדרת המעשה הטיפולי.
יש להסביר כי אין המדובר בחוזה במשמעות הרגילה בה שני צדדים חותמים על הסכמות לגבי עיסקה,
אלא על חוזה רוחני שרוחו אמורה לשרות על המטפל בכל מעשיו והתנהלותו.
ולהוות גם קוד אתי שעל פיו ניתן לבדוק את עצמנו וגם את תפקודו של זולתנו-
מטפלים כמטופלים.
ניסינו לבחון את משמעויותיו של החוזה הטיפולי, ולהציב נוסח של חוזה כזה, שיאפשר למטפלים ולמטופלים –
לבדוק את המתרחש בחדר הטיפולים ולוודא שכללי האתיקה והחובות הטיפוליות - נשמרים במעשה הריפוי בו הם לוקחים חלק.
חוזה טיפולי שהוא קוד אתי. שהוא חומר לימוד למטפלים כבר בהיותם תלמידים. שבהמשך הוא תרגול יומי של בדיקת היחסים שלי עם המקצוע,
עם דרך החיים, ביחסים עם המטופלים...
יש פתגם טיבטי שאומר: "אל תטפל בחברים, ואל תתחבר עם מטופלים". מטרתו לשמור על הקווים. ברצוני לפרט אותם קצת.
הנה נוסח החוזה הטיפולי כפי שאני מלמדת:

חוזה טיפולי
הגדרת המושג טיפול,יחסי מטפל מטופל.
1.טיפול היא מסגרת שבה הן המטפל והן המטופל עוסקים ב – ריפוי המטופל(פיזית נפשית ורגשית).
בפגישה הראשונה מוגדרות מטרות ודרכי הטיפול וההגדרה מתעדכנת מידי פעם לפי הצורך.
2.תנאי הטיפול מוגדרים במסגרת של זמן ומקום(קליניקה), וכן טכניקת הטיפול וחובות וזכויות מטפל ומטופל.
האחריות על אלה מוטלת בלעדית על המטפל.
חובות המטפל
1.לתת טיפול כמיטב יכולתו והבנתו המקצועית.
2.לשמור על כושר נפשי,פיזי ,רגשי והתפתחות מקצועית.
3.לשמור על כבודו של המטופל וציות לחוקי המדינה.
4.לשמור על סודיות מקצועית.
5.מחויבות להמשיך בטיפול כל עוד המטופל רוצה בכך.
*המחויבות נמשכת גם לאחר סיום הטיפול,המטפל ידאג להעביר את
המטופל לסוג טיפול שונה בעת הצורך.

זכויות המטפל
1.הזכות לטפל.
2.לקבל תשלום מוסכם וקבוע מראש.
3.לקבוע את חוקי וכללי הקליניקה.
חובות המטופל
1.לשלם בהתאם למוסכם.
2.לשמור על חוקי המדינה ועל חוקי הקליניקה.
זכויות המטופל
1.להיות אדון על גופו ועל נפשו ולקבוע את גבולות הטיפול.
2.זכותו להפסיק את הטיפול בכל עת ללא הסבר.
3.לקבל תנאים של הגיינה,נוחות פיזית ונוחות נפשית.
לא מטפלים בחברים - ולא מתחברים עם מטופלים.
זה כלל יסוד בטיפול, ואני לא מתעייפת מלחזור עליו.
כל חריגה מהכלל הזה, עלולה לגרום כאב ונזק גדולים למטופל וגם למטפל.
לא שמירת המעמד של המטפל עומדת מאחורי הכלל הזה, אלא שמירת מעמדו ושלומו של המטופל. (וגם שלומו של המטפל).
המציאות הטיפולית היא "בועה" בזמן, שבה , בשונה מכל מערכת יחסים אחרת. אנחנו מתכנסים עם אינטרס אחד: האינטרס של המטופל.
כשאני בטיפול - אני רואה לנגד עיניי את דרך העבודה וניהול התהליך הנכונים למטופל. אני מנהלת הטיפול, ולכן אני המטפלת ולא המטופלת.
ואני נותנת בטיפול: את כל תשומת הלב שלי, את כל המיומנויות המקצועיות שלי, ואת הזמן הטיפולי.
כשאני בשיחה עם חבר/ה - האינטרסים שלי גם קיימים.
לדוגמא:
חברה שלי מתייעצת לגבי משבר עם בן זוגה.
אני בהחלט אשקול אם לאמר כל מה שאני חושבת... איך היא תקבל את זה, ואיך זה ישפיע על יחסה אלי.
עם מטופל/ת אסור לי לתת לאנוכיות שלי (הפחד לאבד חבר/ה) להיות חלק מהשיקולים.
עם חבר/ה, אין לי עניין להכנס לעמדת ה"מנחה". עם מטופל/ת לא פעם זה נחוץ.

כי המפגש הטיפולי הוא "קפסולה" לא הדדית, ובבסיסה עומדת דינמיקה של הענקת סיוע.

מאת: אורני זקס – מורה ומטפלת ברפואה טיבטית
ornisachs@gmail.com